עב 5110/08 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח’ נ’ שר המשפטים ואח’

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו עב 005110/08

בפני: כב’ השופט ד"ר יצחק לובוצקי
נ.ע. – מר ציון אהרון תאריך: 15/02/2010

בעניין: מגנט פיתוח אתרים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ניל סמולט התובעת
(והנתבעת שכנגד)
נ ג ד
1 . עודד גנרדלר
ע"י ב"כ עו"ד שי אנטר
2 . אדם טל
ע"י ב"כ עו"ד טל קפלן הנתבעים
(התובעים שכנגד)

פסק דין

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "העובד") הועסק אצל התובעת (להלן: "החברה" או "המעביד" או "המעביד האחרון") במשך תקופה של 15 חודשים, שהסתיימה ביום 2.4.08, לפי "משכורת קובעת" של 8,300 ש"ח.

(התביעה כנגד הנתבע מספר 2 נדחתה, זאת בהתאם להחלטת בית הדין מיום 9.2.09 ולאחר שהצדדים הגישו הודעה מוסכמת לדחיית התביעה בעקבות הסכם פשרה שהשיגו ביניהם).

המעביד הגיש תביעה כספית כנגד העובד, שעניינה פיצוי חוזי ונזיקי בגין הפרת חוזה, הפרת חובת הנאמנות גזל סוד מסחרי, תרמית ועשיית עושר שלא במשפט.
העובד מצידו הגיש אף הוא תביעה כספית כנגד המעביד בגין זכויות סוציאליות שונות, שלטענתו מגיעות לו, בגין תקופת עבודתו אצל המעביד וסיומה.

בישיבת ביה"ד של יום 22.2.09 ניתנו מספר החלטות מקדמיות, שנועדו לייעל את הדיון באופן משמעותי. בעקבות אותה ישיבה צומצמו המחלוקות שבין הצדדים והן נותרו כדלקמן:

תביעות המעביד:

1. פיצוי מוסכם בהתאם להסכם ההעסקה (ת/2, סעיף  בסך כ- 400,000 ש"ח.
2. פיצוי נזיקי/כללי נוסף בסך כ- 100,000 ש"ח.

תביעות העובד:

1. משכורת חודש מרץ 2008- 8,300 ש"ח.
2. "פיצויי פיטורים".
3. "תמורת הודעה מוקדמת לפיטורים".
4. "פדיון דמי הבראה" (15 חודש- 2,000 ש"ח).

תחילה נדון בתביעות העובד:

שכר עבודה בגין חודש מרץ 2008:

העובד טוען כי משכורת חודש מרץ 2008 לא שולמה לו כלל.

המעביד מצידו לא הציג תלוש שכר לחודש זה. כך גם התעלם מסוגיה זו הן בתצהיר שהוגש מטעמו (זה של מר חיים צפנת) והן בסיכומיו. על כן יש להניח כי הוא מודה בחבותו בקשר לאי תשלום משכורתו של העובד בחודש זה.
התובע זכאי העובד לתשלום סך של 8,300 ש"ח בגין שכרו לחודש 3/08.

"פיצויי פיטורים" ו"הודעה מוקדמת":

לטענת העובד, הוא פוטר על ידי המעביד ביום 2.4.08 על אתר, ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. על כן הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת על פי החוק (סעיפים 4, 11.2-11.3 לתצהיר העובד).

לטענת המעביד, העובד הוא שנטש את עבודתו באופן פתאומי, ללא מתן הודעה מוקדמת. להמשך קריאה

ע"א 1691/09 נועם לנדאו ואח’ נ’ קראסן הייטס בע"מ

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
24 יוני 2010
ע"א 1691-09 לנדאו ואח’ נ’ קראסן הייטס בע"מ ואח’

בפני כב’ השופט שנלר – אב"ד
כב’ השופט ד"ר ורדי
כב’ השופטת לבהר-שרון
המערערים 1. נועם לנדאו
2. יוסף סרור
3. יעקב כהן
ע"י ב"כ עו"ד זיו בייטל

נגד

המשיבות 1. קראסן הייטס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אופיר בלום ועו"ד שמואל פלגר
2. טיטו אדריכלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גלעד וקסלמן

פסק דין

השופט ד"ר קובי ורדי:

1. ערעור על החלטה (המהווה למעשה פסק דין) של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת אביגיל כהן) מיום 5/4/09 בת.א 50402/08 בש"א 203993/09 [פורסם בנבו] שמחקה על הסף את תביעת המערערים לדמי תיווך כנגד המשיבות.
יש לציין כי את הבקשה לסילוק על הסף הגישה המשיבה 1 בלבד, בעוד המשיבה 2 לא הגישה כתב הגנה בבית משפט קמא ואף לא הגישה בקשה לסילוק על הסף, ברם ציינה כי תפעל בהתאם לתוצאות הדיון בבקשה.
עוד יש לציין כי המשיבה 2 לא הגישה גם עיקרי טיעון והצטרפה לעיקרי הטיעון של המשיבה 1.

הרקע העובדתי והמחלוקות

2. מדובר בתביעה כספית שהגישו המערערים כנגד המשיבות על סך 2.5 מליון ₪ שעניינה הפרת הסכם לתשלום דמי תיווך למערערים בגין מכירת קרקע בבעלות המשיבה 1 המצוי ברחוב ז’בוטינסקי ר"ג הידוע בכינויו "מתחם עלית", שנמכר לבסוף ב-30/11/07 לחברת אזורים בסכום של כ-80 מליון דולר.
המחלוקת בין הצדדים התמקדה בהתקיימות שני תנאים הקבועים בחוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים" או "החוק"). תנאי אחד עוסק בכך שמדובר במתווך במקרקעין לפי סעיף 14 לחוק שהוא בעל רישיון לעסוק בתיווך לפי החוק, כאשר קיים איסור לפי סעיף 2(א) לחוק לאדם לעסוק בתיווך אלא אם כן הוא בעל רשיון לעסוק בתיווך.
בעניין זה לא היתה למעשה מחלוקת כי המערערים 1 ו-3 אינם מתווכים לפי החוק, שכן אינם בעלי רישיון לעסוק בתיווך, ולכן קבע בית המשפט כי יש למחוק על הסף את תביעתם של המערערים 1 ו-3.
למעשה, המערערים לא תוקפים קביעה זו והם מתמקדים בתקיפת ההחלטה הנוגעת לתנאי האחר, כשהם מבקשים לתקן את התביעה ולטעון שלגבי המערערים 1 ו-3 כי מדובר בעסקת אקראי.
התנאי השני שנטען ע"י המשיבה 1 כי הופר ע"י המערערים הינו שלא קיימת הזמנה בכתב כנדרש לפי סעיף 9 ו-14 לחוק.

בסעיף 9 לחוק שכותרתו: "דרישה להזמנה בכתב" נאמר:

(א) "מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע שר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת".

ובסעיף 14 לחוק נאמר כי:

"(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:
(1) הוא היה בעל רשיון לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20.
(2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9.
(3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". להמשך קריאה

בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח’ נ’ שר המשפטים ואח’

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 5917/97

בפני: כבוד הנשיאה ד’ ביניש
כבוד השופט א’ א’ לוי
כבוד השופט א’ גרוניס

העותרים: 1. האגודה לזכויות האזרח בישראל
2. עו"ד יעקב שמשי

נ ג ד

המשיבים: 1. שר המשפטים
2. מנהל בתי המשפט
3. לשכת עורכי הדין בישראל

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:
י"ג בטבת התשס"ד
י"ח בסיון התשס"ו (07.01.2004)
(14.06.2006)

בשם העותרים: עו"ד דן יקיר , עו"ד ענת שקולניקוב

בשם המשיבים 2-1:
עו"ד אסנת מנדל

בשם המשיבה 3: עו"ד אסף פוזנר

פסק-דין

הנשיאה ד’ ביניש:

עניינה של העתירה שלפנינו בשאלת חוקתיותה של תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון או התקנות), המסדירה את הליכי העיון בתיקי בית המשפט.

גלגולים רבים עברה העתירה, שהוגשה לפני למעלה מעשר שנים. במהלך השנים שחלפו חלו התפתחויות רבות בהיבטים הקשורים אליה ומטעם זה לא בשלה משך תקופה ארוכה לכדי הכרעה. כך חלו שינויים משמעותיים במסגרת הנורמטיבית שעמדה בבסיס העתירה ובהסדרים הנוגעים ליישום ההוראות בעניין זכות העיון בתיקי בתי המשפט. שינויים אלו הושפעו, בין היתר, מחילופי השרים הממונים על התקנת התקנות, אשר גישותיהם לעניין נשוא העתירה היו שונות זו מזו. הגישות השונות השפיעו גם על משך הזמן שנדרש להשלמת ההסדרים הנוגעים לזכות העיון. חלוף העיתים אופיין אף בשינויים נוספים – מעשיים ואחרים – שאף הם השפיעו על הסוגיה שהובאה להכרעה בעתירה; בכלל זה הרחבת הנגישות לבתי המשפט, בעיקר באמצעות אתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט, כמו גם פיתוח אמות מידה משפטיות ליישום הסדרי העיון בתיקים, במגמה להגשים באופן מיטבי את עקרון פומביות הדיון. התפתחויות אלו מבטאות שינויים מרחיקי לכת שחלו במהלך השנים בהיבטים הנוגעים למידת נגישותו של הפרט לתיקי בית המשפט, ולמעשה צמצמו עד למאד את הדיון הרחב שביקשה העתירה לקיים בראשית דרכה.

במצב דברים זה, נראה כי כל שנותר עוד לדון בו בענייננו עוסק בהיבט צר וממוקד עליו עמדו עוד העותרים בעת הדיון האחרון בתיק, והוא חוקתיותה של דרישת ההנמקה שנקבעה בתקנה 4 לתקנות העיון וחלה על מי שאינו בעל דין בהליך המבקש לעיין בתיק בית המשפט (להלן: מבקש העיון). בשל דרישה זו המעוגנת בתקנות, ביקשו העותרים כי בית המשפט יורה על בטלות תקנות העיון. לפיכך, תעמוד בחינתה של סוגיה זו בלב הדיון שלפנינו. יוער, כי גם סוגיה זו יש לבחון על רקע מכלול ההתפתחויות שחלו במהלך השנים, שכן אלו משפיעות באופן ישיר על הדיון המשפטי אליו נדרש בהמשך. לפיכך, טרם נדון בשאלה שנותרה להכרעתנו, נפתח בתיאור מפורט של ההתפתחויות שחלו בכל הנוגע לנושא העתירה.

העתירה – התפתחות נורמטיבית ומעשית

1. לעתירה שלפנינו היסטוריה ארוכה, וראשיתה כבר הייתה לנחלת העבר. תחילתם של ההליכים, בעתירה הראשונה שהוגשה עוד בשנת 1993 על-ידי העותרת 1 ועותר נוסף (בג"ץ 5642/93, להלן: העתירה הראשונה), במסגרתה התבקש, בין היתר, ביטול הסדר העיון שהיה קיים באותה העת, כפי שעוגן בתקנות הארכיון, 1935 (להלן: תקנות הארכיון). כן הלינו העותרים בעתירה הראשונה על קשיים בהם נתקלו באותה תקופה בהשגת העתקים של פסקי דין או מסמכים מתיקי בית המשפט. להמשך קריאה

ת"א 17800-04-11 שוק אלמאל בע"מ ואח’ נ’ רביע אבו חנא

בית משפט השלום בנצרת

ת"א 17800-04-11 שוק אלמאל בע"מ ואח’ נ’ אבו חנא

בפני כב’ הסגן נשיא יוסף בן-חמו

המבקשות 1. שוק אלמאל בע"מ
2. פורקס ויזור בע"מ

נגד

המשיב רביע אבו חנא

החלטה

המבקשות הגישו בקשה למתן צו עשה שיורה למשיב לבצע עבודה אצל המבקשות של תיקון תקלה המשביתה את האתר של המבקשות ולהשיבו למצב פעילות מלא, כפי שהיה טרם התרחשות התקלה, וכן להעביר את המידע והנתונים הנדרשים כדי לאפשר לגורם מקצועי שיחליף את המשיב לטפל באתר ולתחזק אותו.

נימוקי הבקשה –
המבקשות מנהלות מסחר אוטומטי במט"ח באמצעות אתר אינטרנט. פעילותו התקינה של האתר חיונית לשרידות העסק. המשיב נותן שירותים למבקשת מכח הסכם שנערך בין הצדדים מיום 15/3/08 [צורף כנספח לבקשה]. המשיב הינו "דמות מפתח" ועיקרית אצל המבקשות, הוא זה שהקים את האתר, פיתח אותו, טיפל בו ותחזק אותו באופן שוטף. הוא גם היה אחראי על הפעלת השירותים שהעניק האתר ללקוחות. על פי ההסכם, התחייב המשיב להמשיך וליתן שירות למבקשות לפרק זמן נוסף מיום שהוא מודיע על פרישתו, אך הוא לא עשה כן. המבקשות הן אלה שמימנו למשיב עלות השתתפות בקורס ללימוד שפת התוכנה – JAVA. לתדהמת המבקשות התקבל ביום 6/3/11 מכתב בו מודיע להם המשיב על הפסקת השירותים מיום 15/3/11. מיום ההודעה גם יצא המשיב לחופשה, כך שבפועל הפסיק את שירותיו ביום 6/3/11 ללא הודעה מוקדמת. בדיעבד התברר שביום שהמשיב מסר את מכתב ההתפטרות, הוא התקשר בהסכם עם חברה אחרת.

הבקשה הוגשה במעמד צד אחד.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, לא שוכנעתי שיש מקום להיעתר לבקשה במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד הצדדים.
כמו כן, הוריתי למבקשות לנמק מדוע נתונה סמכות לדון בבקשה וליתן את הסעד המבוקש, מאחר ולכאורה מדובר בבקשה שהיא בסמכות בית הדין לעבודה.

בדיון חזרו המבקשות על הבקשה. לטענתן, הפר המשיב את כל ההסכמים שהיו עימו, עזיבתו היתה באופן פתאומי, ללא הודעה מוקדמת בניגוד להתחייבותו בסעיף 1 להסכם וללא חפיפה, ובכך גרם לנזקים למבקשות.
לעניין הסמכות, טען ב"כ המבקשות כי המשיב הוציא חשבוניות לחברה תמורת התשלומים שקיבל והוא דיווח כעצמאי לרשויות המס. לפיכך, המשיב איננו "עובד" אלא "ספק שירותים". את העבודות ביצע דרך השרת שלו.

ב"כ המשיב טוען כי מדובר בהסכם עבודה אישי בין הצדדים ולפיכך הסמכות היא לבית הדין לעבודה. המשיב מסר הודעה מוקדמת על כוונתו לסיים את העבודה אצל המבקשות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

יצוין כי הבקשה הוגשה ביום 13/4/11, שלא במסגרת תובענה וגם בדיון שנערך במעמד הצדדים ביום 27/4/11 לא הוגשה התובענה. התובענה הוגשה רק ביום 3/5/11, לאחר שבית המשפט העיר כי בקשה למתן סעד זמני יש להגיש במסגרת תובענה כנדרש בסעיף 362 לתקסד"א וכי מתן סעד לפני הגשת תובענה הינו בסמכות בית המשפט רק במקרים מיוחדים כאשר בית המשפט משוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין.

מתוך עיון בהסכם בין המבקשות למשיב, עולה שמדובר בהסכם עבודה וביחסי עובד ומעביד לכל דבר.

כותרת ההסכם הינה "הסכם עבודה אישי". במבוא להסכם בפרק "והואיל" מצוין שהחברה [המבקשת] מעוניינת להעסיק את העובד והעובד מצהיר ומביע את הסכמתו להיות מועסק על ידי החברה וברצון הצדדים לקבוע את התנאים להתקשרות ביניהם בהסכם עבודה אישי שיסדיר את באופן בלעדי את אופן העסקתו של העובד בחברה.
בסעיף 2 להסכם מצוין שבמהלך תקופת ההסכם תוכל החברה להפסיק את עבודתו של העובד מכל סיבה שהיא ולעובד לא תהיינה כל טענות או תביעות בעניין זה.
סעיף 2.2 להסכם מפנה ומחיל את הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורין והתפטרות תשס"א
– 2001.
בסעיף 2.3 מצוין כי בתקופת ההודעה המוקדמת ימשיך העובד לעבוד בחברה עד לסיום תקופת ההודעה המוקדמת.
סעיף 2.4 מדבר על הזכאות לפיצויי פיטורין.
סעיף 3 מדבר על תפקידי העובד והתחייבויותיו. שאר הסעיפים בחוזה מדברים מפורשות על יחסי עובד מעביד.
ההסכם מסדיר את עניין הזכויות הסוציאליות של העובד, לרבות דמי הבראה, חופשה שנתית, פיצויי פיטורין, את עניין ההודעה המוקדמת.
העובד ישב ועבד במשרדי החברה. להמשך קריאה

תמ"ש 4243/07 י.ד.א ואח’ נ’ כ.ד.א ואח’

בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א

ב ד ל ת י י ם ס ג ו ר ו ת
תמ"ש 42434/07

בפני: כב’ השופטת מירה דהן תאריך: 15.03.2011

בעניין: י.ד.א ואח’
על ידי בא כוחם עו"ד מרדכי שפירא
התובעים
נ ג ד
כ.ד.א
על ידי בא כוחו עו"ד אילון עישר
הנתבע

פסק דין

1. א. בכתב התביעה המונח בפני תבעה התובעת מס’ 1, הגב’ י.ד.א (להלן:
"התובעת" ו/או "האם") בשמה ובשם ילדיה הקטינים, נ.ד.א (להלן: "הבת") וע.ד. א.(להלן: "הבן") את הנתבע כ.ד.א (להלן: "הנתבע") שהוא בעלה של התובעת ואביהם של הקטינים, לשלם להם פיצויים וזאת בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע .
ב. בסעיף 39 לכתב התביעה צוין כי:
"התובעים יטענו כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מחייבות אף הטלת פיצוי עונשי על הנתבע מאחר והפרסום נעשה בכוונה לפגוע ובית המשפט מתבקש לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 29ב(2) לחוק הגנת הפרטיות ולהכפיל את הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות".
בית המשפט התבקש, כאמור, לחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצויים ללא הוכחת נזק על סך 300,000 ₪ .

2. א. התובעת והנתבע נשואים זל"ז כדמו"י מיום 26.10.1999.
ב. מנישואי הצדדים נולדו להם התובעים 2-3, בן ובת, תאומים ילידי 24.4.2003.(להלן ביחד:"הילדים" ו/או "הקטינים").

ג. נישואי הצדדים עלו על שרטון והנתבע עזב את בית המגורים של המשפחה.
ד. התובעת טוענת כי מאז ומתמיד טיפלה היא במסירות רבה בילדיהם המשותפים
של הצדדים והמצב לא השתנה גם לאחר שהתפרקו הנישואים, אולם מנגד "דרכו של הנתבע להתמודד עם תהליך פרידתו מהתובעת הינה על ידי פגיעה בפרטיותם, בכבודם ובשמם הטוב של התובעים… בין היתר באמצעות פרסומים של "פוסטים" באינטרנט "בלוג" שמנהל הנתבע… ובאמצעות פרסום תמונות של הקטינים, והכל תחת זהות מלאה של התובעים" – סעיף 4 לכתב התביעה.
לטענת התובעת פרסום זה נעשה שלא בהסכמתה והפרסומים נמשכו עד להגשת התובענה.
ה. לטענת התובעת במסגרת הפרסומים באתר, הפיץ הנתבע גם את השקפותיו על יחסיו עם התובעת, תוך שיתוף הקהל הרחב בפרטים רבים תוך שהוא מפיץ גם שקרים על התנהלות התובעת עימו בנוגע לקטינים.
ו. מפנה התובעת ומציינת כי בין ה"חברים" הקבועים של הנתבע בבלוג נמצאים גם קרובי משפחה של התובעת, חברים קרובים ומכרים משותפים אשר חלקם לא היו מודעים למצב נישואיהם ובעקבות פרסומי הנתבע, נודע להם עליהם.

3. לטענת התובעת, הנתבע הציג הפרסומים הפוגעניים בכמה אופנים:
(א) העלה תמונות הקטינים לאתר, לרבות שמותיהם, ללא הסכמת אימם.
(ב) השמיץ את התובעת במפורש והציג אותה כמונעת מבצע כסף וכמפרידה בין האב,
הנתבע, לילדיו.
(ג) פירסם סיפורים ארוטיים לצד תמונות ילדיו הקטינים.

4. מנגד, בטיעוני הגנתו, טוען הנתבע כי מדובר בתובענה מופרכת שהגשתה נובעת אך מהיות הצדדים בסכסוך גירושין מר.
הנתבע עתר כי בית המשפט יבחן את הנתונים בעין אובייקטיבית, יקרא את הסיפורים שפורסמו, יעיין באתר ובאופן הפרסומים שבו ויקבע כי אין בטענות התובעת ולא כלום. להמשך קריאה

א 7980/05 ולאדימיר שקלאר נ’ שרלי אופלגר

בית משפט השלום בירושלים

ת"א 7980-05 ולאדימיר שקלאר נ’ שרלי אופלגר

בפני כב’ השופט עודד שחם

תובעים
ולאדימיר שקלאר

על ידי עו"ד אריה נוח

נגד

נתבעים
שרלי אופלגר

על ידי עו"ד חיים קרבר

פסק דין

1. בפניי תביעת לשון הרע. ביום 7.11.10 ניתנה החלטה בעניין האחריות, בה נקבעה אחריות הנתבע לפי חוק איסור לשון הרע, הכל כמפורט בהחלטה. עתה הגיעה העת להכריע בשאלת הסעד. לכך אפנה עתה.

2. נקודת המוצא לדיון מצויה בפרסומים שעשה הנתבע. הנתבע ייחס לתובע מעשים חמורים העולים כדי עבירות פליליות, כמפורט בהחלטה בעניין האחריות. הוא עשה שורה של פרסומים. לפרסומים לא נמצא בסיס עובדתי. תוכנם היה חריף ביותר. הם התאפיינו בטון לעגני, כמפורט בהחלטה לעניין האחריות. חלקם נעשו בעילום שם. הם נעשו באופן מכוון, ממניע של רדיפת התובע. הם הופנו לשורה ארוכה של גורמים, בתוך ישראל ומחוצה לה. מדובר בגורמים שלתובע ולאשתו זיקה מקצועית, אישית ופוליטית אליהם. חלק מן הפרסומים נעשה בדואר אלקטרוני, באופן המאפשר הפצה זמינה, קלה ומהירה שלהם, תוך הגדלה של הפגיעה הפוטנציאלית הטמונה בהם. עם זאת, לגבי חלק גדול מן הנמענים עולה, כי ההודעה נספח ב’ לכתב התביעה לא נשלחה, שכן כתובת המייל שלהם אינה מצויינת בה. אין מחלוקת כי ההודעה לא נשלחה בפקס’, חרף האמור בה.

3. יש להביא בחשבון, כעולה מן ההודעה המוסכמת, כי הנתבע התלונן על התובע גם במשטרה ואצל מבקרת עיריית ירושלים. יש להביא בחשבון עוד כי אחד הפרסומים נשוא התביעה (נספח ח’ לכתב התביעה), נעשה באתר אינטרנט בשם Yahoo. התפוצה של פרסומים באמצעות האינטרנט, והשתמרותם לתקופה ממושכת, נוטה להעצים את הפגיעה הנובעת מהם.

4. (א) לתובע לא נגרם נזק ממוני מוכח כתוצאה מן הפרסומים. עם זאת אין חולק כי הפרסומים העמידו בסכנה את מינויו של התובע לתפקיד קבוע (להבדיל מזמני) בעיריית ירושלים, שם נשא בעמדה בכירה. התובע כינס ישיבה של עובדים בעירייה בהמשך לפרסום, על מנת לשכנעם כי אין אמת בפרסומים. אין מחלוקת גם, כי התובע הגיע לעמדות משמעותיות בתחום הספורט, בעירייה ובעיסוקיו הפוליטיים. המדובר באיש ציבור. עובדה זו נוטה להעצים את הפגיעה בשמו הטוב כתוצאה מן הפרסומים הפוגעניים והבלתי מבוססים.

(ב) מנגד, עם זאת, יש להביא בחשבון כי בסופו של דבר הפרסומים לא מנעו את מינויו לתפקידים בכירים, הן בתחום הספורט והן בעיריית ירושלים, גם לאחר הפרסומים. התובע גם היה מועמד לכנסת מטעם מפלגת הליכוד, תקופה משמעותית לאחר הפרסומים.

5. דרך התנהלות הנתבע בהליך שבפניי מהווה גם היא שיקול רלוונטי. הנתבע עמד על אמיתות טענותיו. הוא גרר את התובע להליך ארוך ומורכב. התובע נדרש לבצע פעולות שונות לאיתור וקבלת מידע, כמפורט בהודעה המוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים ובנספחיה. הנתבע לא היה מוכן לקיים גישור עם התובע. מובן, כי הנתבע לא היה חייב להסכים לקיים הליך של גישור. ואולם, להתעקשותו לנהל את ההליך עד תומו, תוך חזרה ואף ביתר שאת על הטענות החריפות נגד התובע, יש משקל בפגיעה שנגרמה בתובע. קשיים מסויימים בגירסת התובע (פיסקה 30 להחלטה בעניין האחריות), אינם גורעים מכך. להמשך קריאה