ת"א 2446/06 עומרי רוטשילד ואח’ נ’ חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח’

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו א 002446/06
א 002447/06
בש"א 23305/06
בש"א 23323/06

לפני כב’ השופטת ענת ברון תאריך: 16/03/2009

בעניין: 1. עומרי רוטשילד
2. ניב רון
3. אלכס ברקמן
המבקשים
(התובעים)

נ ג ד

1. פרטנר תקשורת בע"מ
2. סלקום ישראל בע"מ
3. נ. ד. יישום פתרונות פרקטיים בע"מ
4. דוד שטרנברג
5. ניסים כהן
המשיבים
(הנתבעים)

החלטה
פתח דבר
1. עסקינן בשתי בקשות (בש"א 23305/06 ובש"א 23323/06) שהוגשו מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") – לאישור ניהולן של התובענות נושא ת.א. 2446/06 ות.א. 2447/06 כייצוגיות; על פי החלטת בית משפט (כבוד השופט נ’ ישעיה) מיום 11/6/07 אוחד הדיון בשתי הבקשות הללו (ראו: בש"א 4646/07) (שתי הבקשות יחדיו יכונו להלן: "בקשת האישור").

עניינה של בקשת האישור הוא ברישום לקוחותיהן של שתיים מהחברות המובילות בארץ בתחום אספקת שירותים סלולאריים – המשיבה מס’ 1, פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "פרטנר") והמשיבה מס’ 2, סלקום ישראל בע"מ (להלן: "סלקום"; פרטנר וסלקום יחדיו יכונו להלן: "החברות הסלולאריות") – לאתר היכרויות ברשת האינטרנט בשם "פופיק" (להלן: "האתר"). האתר הופעל על ידי המשיבה מספר 3, נ.ד. יישום פתרונות פרקטיים בע"מ (להלן: "פופיק"); המשיב מס’ 4, דוד שטרנברג (להלן: "שטרנברג") והמשיב מס’ 5, ניסים כהן (להלן: "כהן") הם הבעלים והמנהלים של פופיק.

על פי הנטען בבקשת האישור, עשרות אלפי לקוחות של פרטנר ושל סלקום צורפו לאתר שלא כדין ומבלי שהביעו את הסכמתם לכך; וחמור מכך, לאחר רישומם לאתר נשלחו לאותם לקוחות, על בסיס יומיומי, מסרונים ("הודעות טקסט", "SMS") מאת האתר המעדכנים אותם לכאורה במצב החשבון שלהם באתר – כאשר בגין כל מסרון שנשלח להם חויבו הלקוחות על ידי החברות הסלולאריות בסכום של 5₪. להמשך קריאה

ת"א 4780-11-08 טל צביאלי נ’ מיכה שוורץ

בית משפט השלום בטבריה
‏15 פברואר 2011
ת"א 4780-11-08 צביאלי נ’ שוורץ

בפני כב’ השופטת תמר נסים שי

תובעים
טל צביאלי

נגד

נתבעים
מיכה שוורץ

פסק דין

לפני תביעת לשון הרע שהגיש התובע, תושב מושב שדמות דבורה, כנגד הנתבע, אשר שימש בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה יו"ר וועד המושב, בגין דואר אלקטרוני (להלן: "הפרסום" או "ההודעה") אותו הפיץ האחרון לחברי המושב בזו הלשון:

"לחברים שלום.
לפני זמן לא רב פנינו אליכם וביקשנו כי תעזרו לנו לשמור על הרכוש הציבורי. בין שאר הדברים ציינו כי הכניסה לבית העם שלא דרך הדלת, ולקיחת ציוד שלא כמקובל תאלץ אותנו להשקיע כספים רבים במיגון בית העם מעצמנו, דבר לא הגיוני שיש לו השלכות רבות על חיי הקהילה כי האמצעים הכספיים העומדים לרשותנו מוגבלים.
לפני שבוע נכנס טל צביאלי לבית העם דרך החלון ולקח כסאות, לא הייתה שום סיבה שלא להיכנס מהדלת פרט להתייחסות מזלזלת ברכושנו (הכיסאות נועדו למטרה ראויה).
אנחנו לא מתכוונים להיות שוטרים או שומרים רק שיהיה ברור לכולם, מי ששם… ומתייחס כך לרכוש הציבורי פוגע בכולנו.
אנו מוקיעים התנהגות זו.
שתהיה לכולנו שנה טובה
מיכה שוורץ
יו"ר הוועד המקומי"

טענות התובע:

בפתח דבריו ציין התובע כי בינו ובין הנתבע נתגלעו בעבר מחלוקות שונות, והיחסים ביניהם לא חרגו מיחסי שכנות.

בתחילת חודש 9/08 מצא את מותו אחד מחברי המושב במהלך עבודתו כחשמלאי.

התובע, עם מספר חברים נוספים, התגייסו לסייע למשפחת המנוח בסידורי הלוויה וימי השבעה. לצורך כך ביקשו להביא כסאות מבית העם, אך המקום היה סגור.

בעודו מנסה להשיג את המפתחות למקום, נכנסו חלק מחברי היישוב לבית העם דרך החלון והוציאו משם את הכיסאות.

לטענת התובע, מדובר בפרסום שאינו נכון ושנעשה ברשלנות, שכן עובר לפרסום לא טרח הנתבע לבדוק את אמיתות הטענות שהועלו בו.

מדובר בפרסום שנעשה שלא בתום לב ובאופן שפגע בשמו של התובע. עובר לפרסום ההודעה המליצה לנתבע דודתו של התובע, הגב’ רותי נוי, שלא לפרסם את ההודעה, מכיוון שיש בה כדי לפגוע בשם הטוב. ואולם, הנתבע בחר להתעלם מאזהרה זו.

התובע צירף לתצהירו העתק מהודעת מייל אשר שלח מר רועי אלפסי, במסגרתה תיאר מר אלפסי את השתלשלות האירועים שהובילה להוצאת הכיסאות על ידו ועל ידי אחרים מבית העם, ואישר כי התובע לא היה בין אלו שהוציאו את הכיסאות.

התובע אישר בתצהירו כי הנתבע פרסם הודעת הבהרה כוללנית ואולם לשיטתו, אין בה משום התנצלות של ממש על הפרסום.

על יסוד האמור לעיל עתר התובע לחייב את הנתבע, בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק") לפצותו בסך 50,000 ₪.

טענות הנתבע:

לטענת הנתבע, דין התביעה להדחות. להמשך קריאה

א 1477/09 רויכמן שיש ואבן בע"מ ואח’ נ’ שחף אבן ושיש בע"מ

בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ת"א 1477-09
בקשה 7

בפני : כב’ השופט יהושע גייפמן
המבקשים 1. רויכמן שיש ואבן בע"מ
2. צפריר רויכמן
ע"י ב"כ עו"ד שחר בן מאיר

נגד

המשיבה שחף אבן ושיש בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שלומי הדר

החלטה

1. בקשה לפי סעיף 13(א) לחוק האזנת סתר, תשל"ט- 1979 (להלן: "חוק האזנת סתר") ובה נתבקש בית המשפט לקבוע כי צילום שלוש הודעות SMS (להלן : "מסרונים"),שצורפו כנספח 5 לתצהיר ערן כרמי, ותוכנן שפורט גם בסעיפים 63-64 לתצהיר ערן כרמי – אינן קבילות, באשר הושגו באמצעות האזנת סתר שלא כדין.

ב"כ המבקשים הבהיר בדיון שהבקשה לפסילת הראיות מסתמכת אך ורק על חוק האזנת סתר ולא על חוק הגנת הפרטיות.

2. המשיבה הגישה תביעה כנגד המבקשים ע"ס כ- 5.3 מיליון ₪. בתביעה נטען שהמבקשים הפרו את הסכם השיווק הבלעדי שנחתם, על פיו ניתנה למשיבה זכות בלעדית למכור להפיץ ולשווק בחו"ל את מוצרי המבקשת 1.

המשיבה מבקשת להוכיח באמצעות המסרונים, שהמבקשים הפרו את סעיף הבלעדיות בהסכם השיווק.

3. לצורך הדיון בבקשה לפסילת ראיות הסכימו הצדדים שהעובדות תהיינה כמפורט בסעיפים 62-64 לתצהירו של מר ערן כרמי – הבעלים של המשיבה.

בתצהיר הצהיר מר ערן כרמי: "במהלך התערוכה [בארה"ב- י.ג.] כשפגשתי בצפריר רויכמן טען בפני כי איבד את משקפי הקריאה שלו וכי הוא מתקשה בתפעול מכשיר הטלפון הנייד שלו. הצעתי לנסות ולבדוק האם ישנה אפשרות להגדיל את כיתוב האותיות במכשיר, ומר רויכמן מסר את מכשירו לידי. משקיבלתי את מכשיר הטלפון לידי וניסיתי להגדיל את כיתוב האותיות במכשיר, גיליתי בטעות ובתום לב, מספר מסרונים שנשלחו ממכשיר הטלפון הנייד של צפריר רויכמן לאנשים מסויימים… בהם מאשר צפריר רויכמן קיומה של עסקה שנרקמה בינו לבין מר רובי, הבעלים של חברת כרמל כאמור. הדרך היחידה שעמדה בפני כדי להוכיח את מעשה ההפרה של רויכמן… הייתה תיעוד מסרונים אלו [ע"י צילומם- י.ג.]".

נעשו שתי פעולות על ידי מר ערן כרמי, הבעלים של המשיבה: [א] עיון במסרונים שנשמרו במכשיר הטלפון הנייד של המבקש 2. [ב] צילום המסרונים. הפעולות הנ"ל נעשו בתערוכה במדינת פלורידה בארה"ב.

4. סעיף 13 (א) לחוק האזנת סתר מאמץ את תורת "פירות העץ המורעל". חוק האזנת סתר בא להתמודד עם תופעה ייחודית של פגיעה בפרטיות באמצעות מכשירי האזנה. למרות שחוק הגנת הפרטיות וחוק האזנת סתר שניהם מגנים על הזכות לפרטיות, בחוק האזנת סתר נקבעו קריטריונים חמורים יותר.

בסעיף 13(א) לחוק האזנת סתר מצויה הוראה מנדטורית שאינה מותירה מקום לשיקול דעת לבית המשפט בנוגע לקבילות הראיה, כאשר נקבע שהראייה הושגה בניגוד להוראות החוק. הסדר זה שונה מהוראת סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות המותירה בידי בית המשפט שיקול דעת אם לקבל ראייה כזו.

ראו: ע"פ 1302/92 מ"י נ’ נחמיאס פ"ד מ"ט(3) 309.

5. האזנת הסתר הנטענת בוצעה במדינת פלורידה בארה"ב. חוק האזנת סתר אינו חל מחוץ לתחומי ישראל. יחד עם זאת כלל הפסילה שבסעיף 13(א) לחוק האזנת סתר הוא כלל מדיני הראיות, ודיני הראיות נקבעים עפ"י מקום השיפוט. [ראו: ב"ש 82/83 מ"י נ' עליה פ"ד ל"ז(2) 738, 741]. להמשך קריאה

ה"פ 3768-12-10 Red Hat Inc נ’ סטארט קומארשל בע"מ ואח’

בית המשפט המחוזי בתל־אביב-יפו
ה"פ 3768-12-10 .Red Hat Inc נ’ סטארט
קומארשל בע"מ ואח’ 24 במרס 2011
י"ח באדר ב תשע"א

לפני כבוד השופטת שושנה אלמגור

המבקשת .Red Hat Inc
ע"י ב"כ עוה"ד מתי ברזם ועוה"ד אלן שנקמאן
נ ג ד
המשיבות 1. סטארט קומארשל בע"מ
2. אדי ניג (ניק)
ע"י ב"כ עוה"ד אלון נוקראי

פ ס ק ֿ ד י ן

ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת

1. המבקשת, חברה המאוגדת בארצותֿֿהברית, מפיצה בעולם תכנוֹת מחשב הידועות כתכנות ,,קוד פתוח", ובכלל זה גרסאות של מערכת ההפעלה ,לינוקס’, ונותנת שירות תמיכה ללקוחות. בשנת 2004 החלה לשווק את מוצריה בישראל ובשלהי 2008 הקימה משרד מקומי בארץ. משיבה 1 (להלן: ,,המשיבה"), חברה פרטית הרשומה בישראל, עוסקת אף היא בתחום טכנולוגיית המידע. משיב 2 (להלן: ,,המשיב") הוא הרוח החיה בפעילותה, מפעיל יומן רשת (בלוג) העוסק במחשבים ובאבטחת מידע (להלן: ,,הבלוג").

2. לטענת המבקשת, המשיבים מציגים בבלוג ובאתר המרשתת של המשיבה (http://www.startcom.org) דימויים דומים עד מאוד לסימן מסחר הרשום על שמה ולסימן מסחר מוכר היטב שלה. בהליך זה היא עותרת להצהיר כי בהצגתם הפרו המשיבים את זכויותיה בסימנים ובמוטיבים הוויזואליים, לצוות עליהם להסיר את הסימנים מאותם אתרים ומפרסומיה המסחריים בתחום התכנות המופצות בקוד פתוח ומערכות ההפעלה ,לינוקס’ – ולחדול מלהשתמש בהם בעתיד. כמו-כן היא מבקשת להורות למשיבים להציג דיווח על המוצרים ועל השירותים שמכרו ושסיפקו למשתמשי ,לינוקס’ כל עוד השתמשו בסמלילים ולפרט את ההכנסות שנתקבלו אצלה ממכירתם. עילות התביעה שהמבקשת מתבססת עליהן הן הפרת סימן מסחר רשום וסימן מסחר מוכר היטב, גנֵבת עין, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובות חקוקות אגב פגיעה במוניטין שלה.

ד י ו ן

סימן מסחר רשום

3. בעלות על סימן מסחר רשום מפקיעה את הסימן מנחלת הכלל (ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ’ המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נט(1) 873, 888 [2004] [להלן: ,,פרשת טוטו זהב'']). סעיף 46(א) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב–1972 (להלן: ,,הפקודה") קובע כדלקמן: להמשך קריאה

א 1165/07 דפוס שלומי גרפיקס ואח’ נ’ ספקטרום דפוס ו/או קשת הפקות ואח’

בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 1097/07 אביטל קסטנר נ’ ליאת יפרח ואח’

ת"א 1165/07 "דפוס שלומי גרפיקס" ואח’ נ’ חברת ספקטרום דפוס ו/או קשת הפקות ואח’ 01 אפריל 2011
פס"ד

מספר בקשה: 7

בפני : כבוד סגן הנשיא גדעון גינת

התובעים
בת"א 1165/07
מקודם: ת"א מח’ נצרת 728/07
1. דפוס שלומי גרפיקס
2. ליאת יפרח
3. גלעד יפרח

נגד

הנתבעים 1. ספקטרום דפוס ו/או קשת הפקות
2. אביטל קסטנר
3. אייל קסטנר

התובעת
בת"א 1097/07 אביטל קסטנר

נגד

הנתבעים 1. ליאת יפרח
2. גלעד יפרח

בשם התובעים בת"א 1165/07 והנתבעים בת"א 1097/07: עו"ד ספיר בן צוק
בשם הנתבעים בת"א 1165/07 והתובעים בת"א 1097/07: עו"ד איל מנחם

פסק דין
למי שייכות זכויות יוצרים ביצירות שנוצרו במהלך עסקיה של שותפות לאחר פירוקה? ההתייחסות לבעלי הדין הינה על פי מעמדם בת"א 1165/07.
א. רקע
1. התובעת 2 מנהלת עסק בתחום הגרפיקה והדפוס. לטענתה, היא מנהלת את העסק ביחד עם התובע 3, שהינו בעלה, וזאת במסגרת שותפות בלתי רשומה, היא התובעת 1 (להלן: "השותפות החדשה").

2. הנתבעת 2 מנהלת אף היא עסק בתחום הגרפיקה והדפוס. הנתבע 3, בעלה של הנתבעת 2, הוא בעלים של אתר אינטרנט (www.spektrum.co.il), המשמש אמצעי לשיווק העסק של הנתבעת 2. לטענת התובעים, הנתבע 3 מחזיק באתר האינטרנט באמצעות חברה, היא הנתבעת 1.

3. התובעת 2 למדה לימודי עיצוב אופנה וגרפיקה ממוחשבת. הנתבעת 2 למדה עיצוב גרפי והיא בעלת תעודת הוראה בתחום. ביום 24.10.05 הן חתמו על הסכם להקמת שותפות לניהול עסק לאספקת שירותי גרפיקה ודפוס (נספח ב’ לכתב התביעה בת"א 1165/07). השותפות, אשר לא נרשמה, נקראה "דפוס שלומי גרפיקס" (להלן: "השותפות המקורית"). חלקה של כל אחת מהשותפות בשותפות המקורית היה 50%.

4. במהלך עסקיה של השותפות המקורית עוצבו והופקו כרטיסי ביקור, הזמנות לאירועים, מנשרים ודברי דפוס אחרים. לטענת כל אחד מהצדדים, העיצובים הגראפיים של דברי הדפוס הם יצירות מוגנות. התביעות נסובות על 46 עיצובים כאמור (להלן: "היצירות"). התביעה נשוא ת"א 1165/07 מתייחסת ל-30 יצירות והתביעה נשוא ת"א 1097/07 מתייחסת ל-19 יצירות, כאשר 3 מתוכן חופפות ליצירות נשוא התביעה הראשונה (נספחים ז’ ו-ח’ לכתב התביעה בת"א 1165/07, נספח ז’ לכתב התביעה בת"א 1097/07).

5. ביום 20.12.06 חתמו התובעת 2 כצד א’ והנתבעת 2 כצד ב’ על הסכם בגין "פרוק השותפות החל מיום 01/01/07″ לפיו:
"צד א לוקח על עצמו את כל ההתחייבויות והנכסים לפי פירוט מצורף, כולל הכנסות, הוצאות, צקים עתידיים וכ"ו…
"וצד ב’ החל מיום 01/01/07 יוצאת מהשותפות…
צד א’ נותן לצד ב’ צק פיקדון לכיסוי חובות ספקים עתידיים" (להלן: "הסכם הפירוק").
פירוט הנכסים שצורף להסכם מתייחס לציוד שנרכש לצורך תפעול העסק.

6. עם סיום קשרי השותפות ביניהן התובעת 2 המשיכה למעשה לנהל את העסק, שנוהל קודם לכן על ידי השותפות המקורית. לטענתה, המשך ניהול העסק נעשה בשיתוף עם התובע 3. הנתבעת 2 הקימה עסק חדש. במסגרת ניהול עסקיהן הנפרדים, הציגה כל אחת מהן, שלא על דעת חברתה, חלק מהיצירות כיצירות של העסק שלה. הנתבעת 2 פרסמה את היצירות באתר האינטרנט של הנתבע 3, תוך מחיקת הכיתוב "שלומי גרפיקס", שהופיע לפחות על חלק מהן. להמשך קריאה

א 30645/08 איריס חפץ בורכדט ואח’ נ’ ענת פרי

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
31 מרץ 2011
ת"א 30645-08 בורכרדט ואח’ נ’ פרי

בפני השופטת חנה ינון, שופטת בכירה
התובעים 1.איריס חפץ בורכרדט
2.יעקב בורכרדט

ע"י ב"כ עו"ד יוסי קלו

נגד

הנתבעת ענת פרי – בעצמה

פסק דין

1. זוהי תובענה על הסך של 200,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להוצאת דברי לשון הרע שמקורה ברשימה אשר פורסמה ע"י הנתבעת באתר אינטרנט.

רקע עובדתי

2. התובעים הינם בני זוג נשואים, המתגוררים יחדיו בברלין, גרמניה, ומגדלים ארבעה ילדים. התובעת מס’ 1, הגב’ איריס חפץ- בורכרדט הינה סטודנטית לפסיכולוגיה, ועורכת בהתנדבות את אתר האינטרנט החברתי- "קדמה".

(להלן: "התובעת").

3. התובע מס’ 2, ד"ר יעקב בורכרדט, אזרח גרמני, הינו רופא מומחה לרפואה פנימית.

(להלן: "התובע").
4. הנתבעת, הגב’ ענת פרי, היסטוריונית בעיסוקה, עוסקת בחקר האנטישמיות ובהכחשת השואה, הפעילה יומן רשת, "בלוג", תחת השם "פרי עץ הדעת", באתר האינטרנט "רשימות", המארח כותבים בתחום עיסוקה.

(להלן: "האתר"; "הנתבעת").

5. ביום 1.5.08, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, פרסמה הנתבעת באתר האינטרנט רשימה תחת הכותרת: "איך מכחישים שואה בעברית", ובה ייחסה להם מעשים פליליים של הכחשת שואה ופרסום מסרים הדומים לתעמולה נאצית, אשר כנטען, הללו דברי לשון הרע.

6. מנגד, גורסת הנתבעת כי לא התכוונה בפרסום דנן לתובע, ד"ר יעקב בורכרדט, כי אם לאדם אחר. בהתייחס לתובעת, גורסת היא כי היא אכן מכחישת שואה וכי את דבריה שלה אמרה בהתבסס על דברים אותם כתבה התובעת בתגובותיה באתר "קדמה" ובאתרים אחרים וכי דבריה הינם בגדר "הבעת דעה" ועל כן חוסים תחת הגנת "תום הלב" שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965. להמשך קריאה