א 3319/05 עזבון המנוח חסן אלאסטל ז"ל ואח’ נ’ משרד הבטחון – לשכת היועץ המשפטי

בית משפט השלום בנצרת

ת"א 3319-05 עזבון המנוח חסן אלאסטל ז"ל ואח’ נ’ משרד הבטחון-לשכת היועץ המשפטי

בקשה מס’ 13
בפני כב’ השופט אחסאן כנעאן
המבקשים 1. עזבון המנוח חסן אלאסטל ז"ל
2. אחמד אלאסטל
3. זבידה אלאסטל

נגד

המשיב משרד הבטחון-לשכת היועץ המשפטי

החלטה
(בקשה לגביית עדות באמצעות כינוס וידאו)
רקע
1. לפניי בקשה להתיר גביית עדותם של עדי התביעה המתגוררים ברצועת עזה, באמצעות וידאו קונפרנס.

2. תובע 1, הינו עיזבון המנוח חסן אלאסטל, אשר נהרג על פי הנטען בכתב התביעה מירי רשלני של כוחות הביטחון ביום 12.05.2003. עפ"י הנטען בכתב התביעה המנוח נורה ע"י כוחות הביטחון בגוש קטיף. נתבעים 2 ו- 3 הינם הוריו של המנוח, הגישו את תביעתם כנגד הנתבעת לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מותו של המנוח.

הבקשה

3. המבקשים עותרים לביהמ"ש בכדי שיתיר גביית עדותם של עדי התביעה באמצעות כינוס וידאו, וזאת בשל סגירת המעברים מעזה למדינת ישראל והגבלת כניסתם של תושבי הרצועה למדינת ישראל.

4. המשיבה טוענת כי דין הבקשה להידחות מטעמים שונים בין היתר היא טוענת כי המבקשים לא צירפו תצהיר המאמת את האמור בבקשה מסיבה זו יש לדחות את הבקשה על הסף. עוד מוסיפה המשיבה, כי לא ניתן לבצע טכנית כינוס וידאו מעזה, בהעדר אמצעים. בנוסף, גביית העדות דרך כינוס וידאו פוגע ביכולתה של המשיבה בניהול החקירה הנגדית.

דיון הוכרעה

5. לאחר עיון בבקשה ובתגובה על נספחיהם, נחה דתי כי דין הבקשה להתקבל. סעיף 13(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, קובע:
"לפי בקשת בעל דין במשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על די אשם פלוני ובמקום פלוני במחוץ לתחום שי פוטו של בית המשפט, רשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט".

להמשך קריאה

ת"ק 11351-09-10 רונן לביא נ’ גיא כהן ואח’

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו
ת"ק 11351-09-10 לביא נ’ כהן ואח’
22 פברואר 2011

בפני כב’ השופטת לימור ביבי-ממן
התובע רונן לביא
נגד
הנתבעים 1. גיא כהן
2. גלובל נטוורקס אי.סי.איי בע"מ

<#2#>
נוכחים:
התובע בעצמו
נציג הנתבעת 2, מר אורי צור
<#3#>

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי התובע בהתאם לסעיף 30(א) לחוק התקשורת ושידורים (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982 (להלן- "חוק הבזק"), בגין מסרים פרסומיים אשר נשלחו לתובע מאת הנתבעת.

1. אין עוררין כי בשנת 2004 נרשם התובע כחבר באתר "חבר’ה", אשר הבעלות בו נרכשה על ידי הנתבעת. אין עוררין כי במסגרת הצטרפותו לאתר זה אישר התובע את תקנון האתר ובכלל זה הביע הסכמתו לקבלת תכנים פרסומיים במשלוח לתיבת הדואר האלקטרוני אשר מסר התובע לאתר בעת ההרשמה.

2. לטענת התובע תחילה, בשנת 2008, שונה תקנון האתר ובמסגרת שינוי זה פורט סעיף 24 לתקנון באופן שהוסף בו כי ההסכמה אשר ניתנה למשלוח דברי פרסום תהווה הסכמה לפי חוק הבזק.

לטענת התובע בנסיבות אלה, הואיל ושונו תנאי השימוש באתר, הרי שלפי סעיף 2 לתקנון היה על הנתבעת לקבל הסכמתו לשינוי ומשלא עשתה כן בטלה ההתקשרות בינו לבין הנתבעת. בנסיבות אלו, לטענתו, בוטלה גם ההסכמה אשר ניתנה על ידו למשלוח דברי פרסום. זאת ועוד, לטענת התובע בשנת 2008 נרכש אתר "חבר’ה" על ידי הנתבעת וזאת בשעה שלא היה פעיל באתר משנת 2004, משכך לטענתו היה על הנתבעת לעמוד עמו בקשר על מנת לבדוק את המשך הסכמתו לשינוי זה.

התובע מוסיף וטוען כי במהלך שנת 2010 נשלחו אליו ב- 5 הזדמנויות שונות דברי פרסום על ידי הנתבעת. לטענת התובע במסגרת הודעות הפרסום אמנם קיים לחצן המאפשר הסרת שמו מרשימת התפוצה, ואולם לחיצה על לחצן זה מעבירה את הלוחץ לדף במסגרתו על מנת להסירו בפועל מרשימת התפוצה נדרש התובע להכניס סיסמא ושם משתמש, אשר מפאת חלוף השנים כבר לא זכר.

זאת אף זאת, התובע טוען כי הנתבעת מפרה באופן סדרתי ועקבי את הוראות חוק הבזק ובכך יש להתחשב בעת פסיקת הפיצויים לפי החוק. בנסיבות אלה וכן בנסיבות כפי שפורטו לעיל, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסך 1000 ₪ בגין כל הפרה ובסך כולל של 5,000 ₪.

3. לטענת הנתבעת התובע הסכים למשלוח הודעות פרסום וזאת בשנת 2004 עת הצטרף כחבר באתר, ואישר את תקנון האתר. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא חלה עליה חובה לעדכן את התובע בדבר שינויי הבעלות באתר. זאת ועוד, לטענת הנתבעת השינוי בתקנון משנת 2008 נסב על הוספת הוראות החוק הרלוונטי, ואולם לא שינה מהותית את תוכן סעיף 24 ומשכך לא חייב הסכמתו המחודשת של התובע לתקנון.

להמשך קריאה

ת"צ 4091/10 אמל ג’ראיסי נ’ גוגל ישראל בע"מ ואח’

בית המשפט המחוזי בירושלים
03 מרץ 2011
ת"צ 4091-10

מספר בקשה: 14
לפני: כבוד השופט יצחק ענבר
המבקשת: אמל ג’ראיסי
ע"י עו"ד האני טנוס

נגד

המשיבות: 1.גוגל ישראל בע"מ
ע"י עו"ד יגאל ארנון
2. Google Inc.

החלטה

1. לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המבקשת כנגד המשיבות, גוגל ישראל בע"מ (להלן – "גוגל ישראל") ו-Google Inc. חברה זרה שמקום מושבה בארצות הברית (להלן – "Google Inc."), בטענה לפגיעה בזכות לפרטיות של המשתמשים בשירותי הדואר האלקטרוני של המשיבות (Gmail) עם השקת הרשת החברתית החדשה מטעמן (Buzz Google). כנטען, השירות החדש חשף באופן אוטומטי את רשימת אנשי הקשר של המבקשת ושאר המשתמשים בשירותי ה-Gmail באופן שפגע בפרטיותם, עד שתוקנה התקלה, כעבור מספר ימים, באמצעות שינוי הגדרות הפרטיות למשתמשים באתר.

2. במסגרת ההליך הוגשו לתיק בית המשפט שתי בקשות: האחת, בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור; השניה, בקשה ליתן היתר המצאה של התובענה והבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לכתובת Google Inc. בחוץ לארץ. אדון בבקשות כסדרן.

הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית

3. בתגובה לבקשה לסילוקה על הסף של בקשת האישור הודיעה המבקשת, כי ממידע שקיבלה התברר לה שגוגל ישראל אינה קשורה להליך מושא התובענה. לפיכך, עתרה בבקשה למחיקת גוגל ישראל מההליך העיקרי. בתגובה לבקשה הסכימה גוגל ישראל לדחיית התובענה נגדה, ועתרה לחיוב המבקשת בהוצאותיה לרבות תשלום שכר טרחת עורך דין, שנגרמו לה בשל נקיטת ההליך המשפטי נגדה. המבקשת לא הגישה תשובה מטעמה.

4. נוכח הסכמת הצדדים, אני מורה על דחייתה של בקשת האישור. בנסיבות העניין, תשלם המבקשת לגוגל ישראל הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

הבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט

5. אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן היתר להמצאת התובענה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית אל מחוץ לתחום השיפוט – מקום מושבה של Google Inc. – להידחות. אעמוד להלן על הטעמים שבבסיס מסקנתי.

6. לטענת המבקשת, בנסיבות המקרה דנן מתקיימות מספר עילות, הקבועות בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות"), בעטיין ייעתר בית המשפט לבקשה להתיר ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה, כדלהלן: האחת, בהתאם לתקנה 500(4)(א) לתקנות, התובענה הינה לאכיפת חוזה – הצהרת פרטיות המהווה חוזה התחייבות של Google Inc. לשמור על פרטיות הגולשים – אשר נעשה בתחום המדינה. השניה, בהתאם לתקנה 500(5) לתקנות, התובענה הינה בגין הפרת החוזה דלעיל בתחום המדינה, עת המדובר במדיה וירטואלית (אינטרנט) המתקיימת גם בישראל. השלישית, בהתאם לתקנה 500(6) לתקנות, התובענה הינה בקשה למתן צו והוראות להורות למשיבות לחדול ממעשיהן וליתן פתרון לתקלה. הרביעית, בהתאם לתקנה 500(7) לתקנות, התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה. המבקשת הוסיפה וטענה, כי בית המשפט בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתובענה, שכן מרבית הישראלים משתמשים בשירותי הרשת של Google Inc.. משתמשים אלה כוללים גם אנשים מחוסרי אמצעים, אשר ידם אינה משגת להגיש התובענה מחוץ לתחום המדינה לצורך מימוש זכויותיהם על-פי החוק. הבקשה להיתר המצאה נתמכה בתצהיר של המבקשת וצורפו לה העתק כתבות שפורמו באתר המקוון "כלכליסט" בעניין זה.

7. אפנה לבחון תחילה האם עלה בידי המבקשת לשכנע כי עניינה נכנס בגדר אחת מעילות ההמצאה המנויות בתקנה 500 לתקנות. בהקשר דנא, נפסק כי על המבקש היתר המצאה להוכיח את עילת ההמצאה ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון", רמת הוכחה הנמוכה מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל (בר"ע 210/81 Holz & Sohn Rapid נ’ שעין, פ"ד לו(3) 633 (1982) (להלן – עניין שעין)). לצד בחינה זו של עילת ההמצאה, על בית המשפט להוסיף ולבחון גם את עילת התובענה גופה ולהשתכנע כי זו מעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה". מטרת בחינה זו הינה לוודא כי התובענה אינה טורדנית ואינה תביעת סרק, ומשכך קובעת זו סטנדרט הוכחה נמוך יותר.

להמשך קריאה

ת"ק 13619-08-10 גנדי בלצקי נ’ המועצה להסדר ההימורים בספורט

בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע
ת"ק 13619-08-10 בלצקי נ’ המועצה להסדר ההימורים בספורט
11 מאי 2011

בפני כב’ השופט עמית כהן
התובע גנדי בלצקי- בעצמו

נגד

הנתבעת המועצה להסדר ההימורים בספורט
ע"י מר אייל זמיר

1.
2. פסק דין
3. בפניי תביעה בטענה כי הנתבעת לא שילמה לתובע את הסכום המגיע לו עקב זכייה בהימור בטוטו – מסוג וינר מאץ’.
4. הצדדים מסכימים כי במועד ביצוע ההימור הופיע באתר האינטרנט של הנתבעת יחס הימורים של 65, דהיינו, מהמר הזוכה בהימור אמור לקבל פי 65 מסכום ההימור וכי התובע הימר וזכה בהימור. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי שולם לתובע זכייה על פי יחס של 6.5 ולא 65

להמשך קריאה