יום שני, 30 בינואר 2012

ת"פ 39235-02-11 מדינת ישראל נ' אבו פח'ר


בית משפט השלום בחיפה
ת"פ 39235-02-11 מדינת ישראל נ' אבו פח'ר(עציר) 03 אפריל 2011
39221-02-11
בפני כב' סגנית הנשיא, שופטת אורית קנטור
המאשימה מדינת ישראל
נגד
הנאשם אמין אבו פח'ר (עציר)
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד לרנר
ב"כ הנאשם – עו"ד פרחובניק – סנגוריה ציבורית
הנאשם –באמצעות הליווי
גזר דין
1. הנאשם הואשם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של זילות בית המשפט, איומים, כתיבה והשחתת פני מקרקעין והטרדה באמצעות מתקן בזק – עבירות על סעיפים 255 + 192 + 196 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ולפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב 1972.
על פי כתב האישום – במהלך שנים 2010-2011, ובעקבות פסק דין שניתן בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו ואשר הנאשם לא היה שבע רצון ממנו, הטריד הנאשם את השיח טריף– ראש העדה הדרוזית בישראל ואב בית הדין לערעורים של בית הדין הדרוזי השרעי ואת השיח חלבי, דיין בבית הדין הדרוזי השרעי בעכו, נהג בזילות כלפי דיינים אלו וכלפי בית הדין השרעי, השחית פני מקרקעין ואיים על השיח חלבי באמצעות השיח טריף בפגיעה שלא כדין בחייו, בכבודו ובפרנסתו.
2. על פי כתב האישום המתוקן, שלח הנאשם ממכשיר הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו כ-300 מסרונים לטלפון הסלולארי שהיה ברשות השיח טריף, כאשר חלק מהמסרונים כללו תכנים של גידופים נגד הדיינים הנ"ל ואף איומים ביחס לשיח חלבי.
בכתב האישום מפורטים 40 מסרונים מהרשימה הנ"ל, כאשר המסרונים הנושאים את האותיות יג', כב' ו-מ' מהווים, בין היתר, איומים על השיח חלבי.
3. בסמוך לתאריך 23/01/11, השחית הנאשם פני מקרקעין ונהג בזילות כלפי בית הדין השרעי באופן שכתב בטוש על החלק השמאלי של קיר הכניסה לבית הדין מילות גנאי כנגד בית הדין בשפות העברית והערבית, כמפורט בעובדה א2 לכתב האישום, וכן הניח פתקים מתחת לדלת הכניסה של בית הדין, שהכילו מילות גידוף וגנאי נגדם, כמפורט בעובדה הנ"ל.
4. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום בתאריך 24/03/11, בית המשפט הרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו והצדדים טענו לעונש בתאריך 27/03/11 כמפורט בפרוטוקול.
ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות, לפיו לנאשם הרשעה קודמת משנת 1999, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, גניבה והפרעה לשוטר. ב"כ המאשימה חזרה על עובדות כתב האישום וציינה כי הרקע למעשיו של הנאשם הוא פסק דין שניתן על ידי כב' הדיין חלבי בתאריך 24/10/07, לפיו הוכרזו הנאשם ובת זוגו דאז כגרושים, אך הנאשם אשר חלק על אותו פסק דין, במקום להגיש ערעור בחר לפעול בדרכים המפורטות בכתב האישום.
ב"כ המאשימה הגישה פסיקה התומכת בטיעוניה ועתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומאסר על תנאי משמעותי, מרתיע ולתקופה ממושכת. כן ביקשה לתת ביטוי לאובססיביות בה נהג הנאשם במעשיו הפסולים, שכן אין מדובר במעשה חד פעמי אלא במאות מסרונים.
5. ב"כ הנאשם ביקש לאבחן בין עניינו של הנאשם לבין עניינם של הנאשמים נשוא פסקי הדין שהגישה המאשימה, באשר לטענתו לאותם נאשמים היה עבר פלילי עשיר. לדברי הסנגור, הנאשם שלח את המסרונים באמצעות מתקן בזק ולא פנים אל פנים, והנאשם לא ניסה ליצור קשר ישיר עם אותם דיינים.
אשר לעבירת האיומים, ציין הסנגור כי אין מדובר באיומים ברף העליון ואין מדובר באיומים מפורשים, שכן עיקר העבירות של הנאשם מתבטא בהטחת עלבונות וגידופים.
הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, במעשיו לא ניסה הנאשם להשפיע על החלטה שיפוטית, שכן הדיון בבית הדין השרעי הסתיים לפני שנים והנאשם פנה למנהיג הרוחני של העדה הדרוזית, דבר שהוא מקובל בעדה זו, בניגוד למצבו בערכאות האזרחיות. להמשך קריאה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה