1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב’ השופט י’ זפט), בה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבות שיווק נעליים זהות או דומות לנעליים המיוצרות על ידי המבקשת 1, והמופצות בארץ באופן בלעדי על ידי המבקשת 2.
2. המבקשת 1, היא חברה גרמנית המייצרת ומשווקת נעליים. המבקשת 2, היא המפיצה הבלעדית של נעלי המבקשת 1 בישראל. המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד המשיבים שעניינה שני דגמי נעליים אותם מייצרת המבקשת 1, ומשווקת בישראל באמצעות המבקשת 2. על פי הנטען בכתב התביעה, משווקות המשיבות 3-1 בישראל נעליים הדומות לנעלי המבקשת 1 מדגם המכונה "פלטפורמה". אשר למשיבים 9-4 נטען, כי הם משווקים בישראל נעליים הדומות לנעלי המבקשת 1 מדגם המכונה "להבות". בתביעתן עתרו המבקשות למתן צו מניעה קבוע נגד המשיבים בשל גניבת עין, תיאור כוזב, עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 והפרת חובה חקוקה. כתב התביעה מייחס למשיבות 3-1, נוסף על האמור לעיל, גם הפרת זכות יוצרים והפרת סימן מסחר של המבקשת 1 הרשום בישראל. סימן זה צורתו בומרנג, ומכאן שמו – סימן ה"בומרנג". במסגרת התובענה העיקרית עתרו המבקשות לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים את שיווק הנעליים עד למתן פסק דין בתובענה.
3. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשות לצו מניעה זמני, אף שקבע כי המבקשות הניחו תשתית ראייתית לכאורית לכך שדגמי הפלטפורמה והלהבות הינן פרי עיצוב מקורי של המבקשת 1. בית המשפט קמא סבר, על בסיס התבוננות במוצגים, כי נעלי הפלטפורמה שמשווקות המשיבות 3-1 בישראל מהוות חיקוי בולט לנעלי הפלטפורמה של המבקשת 1, וכי נעלי הלהבות שמשווקים המשיבים 9-4 בישראל מחקות את נעלי הלהבות של המבקשת 1. ואולם, נוכח העובדה כי המבקשות לא רשמו בישראל מדגם לגבי דגמי הנעליים האמורים, בחן בית המשפט קמא שתי שאלות לצורך הכרעה בבקשה לסעד זמני: האם הנעליים נשוא הדיון צברו מוניטין בתודעת הצרכן בישראל, והאם יש יסוד לחשש להטעיית לקוחות, שיבקשו לרכוש את נעלי המבקשת 1, ובשל הדמיון יקנו בטעות את נעלי המשיבים. בית המשפט קמא השיב על שתי השאלות בשלילה מהטעמים הבאים להמשך קריאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה