חוק עוולות מסחריות הינו חוק מודרני יחסית, אשר חוקק בשנת 1999. מטרתו העיקרית של החוק הייתה למלא חסר במארג החקיקה הישראלית בכל הנוגע לעוולות עסקיות, וזאת לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות והמסחריות של עולם המסחר המודרני.
ליבתו של החוק מורכבת ממספר עילות ליבה, אשר מבקשות להגשים רציונאל של חיי מסחר הוגנים וראויים.
סעיף 1 לחוק קובע את עוולת גניבת העין, לפיה:
1. (א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין.
קרי, עוולת גניבת העין מבקשת למנוע מעוסק ליהנות ממוניטין או השקעה של עוסק אחר, באופן בו הצרכן יוטעה לחשוב שהוא רוכש את המוצר או השירות מעוסק אחר.
יאמר כי במסגרת חוק עוולות מסחריות קבע המחוקק פיצויים ללא הוכחת נזק בגין עוולת גניבת העין עד לסכום של 100,000 ש"ח, כלומר, היה והוכח שעוסק פעל בניגוד להוראת סעיף 1 לעיל, התובע יכול לתבוע עד 100,000 מבלי להצביע על נזק שנגרם לו בפועל. ניתן להניח שהמחוקק בחר לקבוע סעד ללא הוכחת נזק מכיוון שסביר להניח כי לא ניתן לבחון באמצעים הראייתיים המקובלים כמה צרכנים רכשו מוצר או שירות מהעוסק המפר כשהם חושבים שהם רוכשים את המוצר או השירות מהעוסק אליו התחזה העוסק המפר.להמשך קריאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה